אני יודעת שזה נושא נפיץ אבל באיזשהו שלב חייבים לדבר גם על האנשים העובדים בספרייה – הספרנים.
מקצועות נעלמים מהעולם ומקצועות חדשים נולדים. במיוחד עכשיו, סביב מהפכת המידע והטכנולוגיה.
כשאנחנו מדברים על המהפכה הנדרשת בספריות אנחנו לא פוגעים באף אחד, ספריות הן בכל זאת דבר דומם. אבל מה לגבי הספרנים? הרי הספרייה לא יכולה להשתנות סביבם בלי שהם ישתנו יחד איתה.
כיום, כדי להיות ספרן בישראל, יש צורך בתואר בספרנות ומידע או "מידענות". משמח לגלות שהתואר שמעניקה אוניברסיטת בר-אילן, לדוגמא, כולל גם את מיודעינו האינטרנט. הנה הנושאים הנלמדים:
- תכנון ופיתוח בסביבת האינטרנט
- המידע במאה העשרים ואחת: היבטים כלכליים וחברתיים
- מבוא לאיתור ומיומנויות מידע
- ניהול מרכזי מידע וספריות
- ביבליותרפיה רפואית בספריות בתי חולים ומוסדות שיקום
- ערי ידע- מאתונה העתיקה לברצלונה
- מן הספר לאינטרנט בחברה היהודית
- אחזור מידע מתקדם ברשת האינטרנט
- אינפואתיקה-וחוק בחברת המידע
אני מודה שרוב הנושאים פה נשמעים לי מעניינים ולא הייתי מתנגדת ללמוד אותם, אבל כמו בתארים רבים, הנושאים הנלמדים אינם קשורים ישירות, בהכרח,לעבודה של בעל התואר. ספרנים בספריות ציבוריות אמנם עוסקים בקיטלוג ומיפתוח, אבל תפקידים אלה עוברים אט אט למחשבים המוצבים בספריות. גם "תפקיד הקופאי" של הספרן יעלם ברגע שיהיו עמדות להשאלה עצמית ולא יהיה צורך בכך שדווקא הספרן יעביר את הספר תחת קורא הברקודים.
החיפוש בקטלוג הספרייה נגיש גם לקוראים ולספרן אין יתרון בחיפוש ספר מסוים, על פני הקורא הממוצע. יותר מכך, המהפכה הטכנולוגית יוצרת פערים בלתי נסבלים בין יכולתם של ילדים שנולדו אחרי המצאת מסך המגע והשימוש בטכנולוגיה הוא שפת אמם, ובין בעלי מקצוע וותיקים שצריכים ללמוד את השפה כשפה זרה.
בניגוד לעבר, ריבוי הספרים יוצר מצב שבו לא ניתן להכיר את כל הספרים שרואים אור ולכן לספרן אין בהכרח יתרון של ידע על הקוראים, שכמוהו, יכולים לחפש את שם הספר המבוקש במנועי החיפוש ולקבל ביקורות ותקצירים באתרי האינטרנט השונים.
זה נשמע מאיים: הטכנולוגיה ונגישות המידע גוזלת מהספרן את תפקידיו: להמליץ, לקטלג ולהעביר ספרים ב"קופה". אבל אפשר לראות זאת גם כשינוי מלהיב שמפנה זמן לצרכים החדשים של הספרייה – מנהלי אתרי אינטרנט, יוזמי פורומים בנושאי ספרות, מנהיגים קהילתיים.
תארו לכם שספריית המדיטק מהווה את המרכז התרבותי המרכזי בתוך המתחם. כמובן שיש לה אתר אינטרנט שמוזן בתכנים שונים: תקצירי ספרים, ביקורות, ראיונות, סרטוני וידאו וכו'. בתוך האתר יש גם פעילות קהילתית ענפה – תושבים מגיבים, יוצרים פורומים על פי תחומי העניין שלהם ומעלים קבצי אודיו שבהם הם קוראים טקסטים ספרותיים. בנוסף קיימת גם אפליקציה שנפתחת כאשר מגיע הקורא לספרייה, באמצעותה הוא יכול לסרוק את שידרות הספרים ולקבל את כל המידע הנחוץ לו עליהם.
כעת, על הספרן להקדיש חלק משמעותי משעות העבודה לתפעול המערך הטכנולוגי-קהילתי הזה. במקרה שמדובר במרכז תרבותי, הספרן גם אחראי על ההיקשים שנעשים בין הנעשה בתאטרון, בסנימטק ובספרייה. כך למשל כשעולה ההצגה "אורה הכפולה"בתאטרון המדיטק, הספרן מציג את ספרי אריך קסטנר בספרייה, מעלה קטעי וידאו לאתר ופותח בשאלון נושא פרסים על יצירתו של קסטנר לילדים.
כאשר הספרן אינו מזין תכנים למרחבים הוירטואלים של הספרייה, הוא מקבל את פני הבאים למרחב הפיזי שלה. כעת, כאשר עמדות ההשאלה העצמית קיימות, אין צורך יותר לשבת ליד מחשב וניתן להקדיש את מלוא תשומת הלב לאדם הנכנס. ניתן לשוטט בין המעברים, לשוחח עם קוראים, להמליץ ולעודד. הספרן מכיר את קהלו ומקבל את הסמכות גם מתוקף היותו מוכר כ"עורך מגזין הספרייה".
ועוד לא דיברנו על תפקידו של הספרן בהזמנת והמצאת תכני העשרה לספרייה.
נכון, זה שינוי מרחיק לכת עבור רוב הספרנים כיום ושינויים עלולים להיות מפחידים ולעורר התנגדות. אבל במקרה הזה השינוי מעשיר, בעיניי, את עבודת הספרן, הופך אותו לאקטיבי ומעורב יותר.
פרויקט ספרייה 