ספרני העתיד

אני יודעת שזה נושא נפיץ אבל באיזשהו שלב חייבים לדבר גם על האנשים העובדים בספרייה – הספרנים.
מקצועות נעלמים מהעולם ומקצועות חדשים נולדים. במיוחד עכשיו, סביב מהפכת המידע והטכנולוגיה.
כשאנחנו מדברים על המהפכה הנדרשת בספריות אנחנו לא פוגעים באף אחד, ספריות הן בכל זאת דבר דומם. אבל מה לגבי הספרנים? הרי הספרייה לא יכולה להשתנות סביבם בלי שהם ישתנו יחד איתה.

כיום, כדי להיות ספרן בישראל, יש צורך בתואר בספרנות ומידע או "מידענות". משמח לגלות שהתואר שמעניקה אוניברסיטת בר-אילן, לדוגמא, כולל גם את מיודעינו האינטרנט. הנה הנושאים הנלמדים:

  • תכנון ופיתוח בסביבת האינטרנט
  • המידע במאה העשרים ואחת: היבטים כלכליים וחברתיים
  • מבוא לאיתור ומיומנויות מידע
  • ניהול מרכזי מידע וספריות
  • ביבליותרפיה רפואית בספריות בתי חולים ומוסדות שיקום
  • ערי ידע- מאתונה העתיקה לברצלונה
  • מן הספר לאינטרנט בחברה היהודית
  • אחזור מידע מתקדם ברשת האינטרנט
  • אינפואתיקה-וחוק בחברת המידע

אני מודה שרוב הנושאים פה נשמעים לי מעניינים ולא הייתי מתנגדת ללמוד אותם, אבל כמו בתארים רבים, הנושאים הנלמדים אינם קשורים ישירות, בהכרח,לעבודה של בעל התואר. ספרנים בספריות ציבוריות אמנם עוסקים בקיטלוג ומיפתוח, אבל תפקידים אלה עוברים אט אט למחשבים המוצבים בספריות. גם "תפקיד הקופאי" של הספרן יעלם ברגע שיהיו עמדות להשאלה עצמית ולא יהיה צורך בכך שדווקא הספרן יעביר את הספר תחת קורא הברקודים.
החיפוש בקטלוג הספרייה נגיש גם לקוראים ולספרן אין יתרון בחיפוש ספר מסוים, על פני הקורא הממוצע. יותר מכך, המהפכה הטכנולוגית יוצרת פערים בלתי נסבלים בין יכולתם של ילדים שנולדו אחרי המצאת מסך המגע והשימוש בטכנולוגיה הוא שפת אמם, ובין בעלי מקצוע וותיקים שצריכים ללמוד את השפה כשפה זרה.
בניגוד לעבר, ריבוי הספרים יוצר מצב שבו לא ניתן להכיר את כל הספרים שרואים אור ולכן לספרן אין בהכרח יתרון של ידע על הקוראים, שכמוהו, יכולים לחפש את שם הספר המבוקש במנועי החיפוש ולקבל ביקורות ותקצירים באתרי האינטרנט השונים.

זה נשמע מאיים: הטכנולוגיה ונגישות המידע גוזלת מהספרן את תפקידיו: להמליץ, לקטלג ולהעביר ספרים ב"קופה". אבל אפשר לראות זאת גם כשינוי מלהיב שמפנה זמן לצרכים החדשים של הספרייה – מנהלי אתרי אינטרנט, יוזמי פורומים בנושאי ספרות, מנהיגים קהילתיים.
תארו לכם שספריית המדיטק מהווה את המרכז התרבותי המרכזי בתוך המתחם. כמובן שיש לה אתר אינטרנט שמוזן בתכנים שונים: תקצירי ספרים, ביקורות, ראיונות, סרטוני וידאו וכו'. בתוך האתר יש גם פעילות קהילתית ענפה – תושבים מגיבים, יוצרים פורומים על פי תחומי העניין שלהם ומעלים קבצי אודיו שבהם הם קוראים טקסטים ספרותיים. בנוסף קיימת גם אפליקציה שנפתחת כאשר מגיע הקורא לספרייה, באמצעותה הוא יכול לסרוק את שידרות הספרים ולקבל את כל המידע הנחוץ לו עליהם.
כעת, על הספרן להקדיש חלק משמעותי משעות העבודה לתפעול המערך הטכנולוגי-קהילתי הזה. במקרה שמדובר במרכז תרבותי, הספרן גם אחראי על ההיקשים שנעשים בין הנעשה בתאטרון, בסנימטק ובספרייה. כך למשל כשעולה ההצגה "אורה הכפולה"בתאטרון המדיטק, הספרן מציג את ספרי אריך קסטנר בספרייה, מעלה קטעי וידאו לאתר ופותח בשאלון נושא פרסים על יצירתו של קסטנר לילדים.

כאשר הספרן אינו מזין תכנים למרחבים הוירטואלים של הספרייה, הוא מקבל את פני הבאים למרחב הפיזי שלה. כעת, כאשר עמדות ההשאלה העצמית קיימות, אין צורך יותר לשבת ליד מחשב וניתן להקדיש את מלוא תשומת הלב לאדם הנכנס. ניתן לשוטט בין המעברים, לשוחח עם קוראים, להמליץ ולעודד. הספרן מכיר את קהלו ומקבל את הסמכות גם מתוקף היותו מוכר כ"עורך מגזין הספרייה".

ועוד לא דיברנו על תפקידו של הספרן בהזמנת והמצאת תכני העשרה לספרייה.

נכון, זה שינוי מרחיק לכת עבור רוב הספרנים כיום ושינויים עלולים להיות מפחידים ולעורר התנגדות. אבל במקרה הזה השינוי מעשיר, בעיניי, את עבודת הספרן, הופך אותו לאקטיבי ומעורב יותר.

בוק סרפינג ומטבע מקומי

בסוף השבוע התפרסמה במוסף הארץ כתבה על "בוק סרפינג" – מפגשים מצומצמי משתתפים שאינם מכירים זה את זה וקוראים זה לזה טקסטים. ה"בוק סרפינג" הוא המצאה ישראלית של בחור בשם רז ספקטור ועד כה התקיימו מעל 180 מפגשים במקומות שונים בארץ.
בכתבה מדגישים שלא מדובר במועדון קריאה, שבו כל המשתתפים קוראים ספר ודנים בו, אלא במפגש פואטי ובלתי צפוי בין אנשים וטקסטים (ספרותיים ואחרים). כפי שאני רואה זאת מטרות המפגשים האלה חופפות עם חלק ממטרות הספרייה – מקום מפגש קהילתי סביב ספרות וספרים.

בוק סרפינג

כמובן שישר חשבתי על הספרייה ועל השתלבותה האפשרית בפרויקט שכזה. מפגשי ה"בוק סרפינג" נערכים בבתים פרטיים של המשתתפים ואולי העברתם לחלל הספרייה תפגום במשהו מן הסקרנות הנוצרת במפגש אינטימי בבית. אבל מה אם הספרייה תצא לביקורים בבתי התושבים? מה אם תושבים יוזמנו לבוק סרפינג ורק המנחה תגיע מן הספרייה?

המחשבה על הספרייה שיוצאת מגבולותיה ובאמתחתה קומץ ספרים גרמה לי לחשוב על פרויקטים אפשריים נוספים. אחד משירותי הספרייה הרצויים הוא הנגשת ספרים לאנשים שמנועים מלהגיע אליה. אולי הבאת הספרים לבית של אדם נכה או זקן יכולה לפתוח מקום מפגש שהוא מעין שלוחה של הספרייה בביתו של אדם זה. ואם אותו אדם הוא, לדוגמא (אני חושבת עכשיו תוך כדי כתיבה) מומחה בדבר מה, אולי הספרייה יכולה לקשר אותו אל תושבים אחרים בעיר שזקוקים לעצה או דבר מידע בנוגע למומחיות הזו והמפגש יסוב סביבה. ואם נחזור רגע מבתי התושבים אל הספרייה – היא יכולה להוות גורם מקשר בין אנשי מקצוע או חובבנים בשכונה מסוימת. אם הספרנית (ואתר הספרייה) היא מקור מידע "רכילותי", תוך כדי שאני שואלת ספר אני יכולה לספר לה על קושייה כלשהי והיא תדע לקשר אותי לאדם המתאים בשכונה שיכול לעזור.
זה מזכיר לי מיזם אחר שנקרא "O-share". האפליקציה/אתר הזה מאפשרים לסחור שירותים במטבע וירטואלי שנקרא "שפע". העסקה היא סיבובית. הנה, הסרטון הזה מסביר את העניין בפשטות.

אז איך זה קשור לספריות? אני עוד לא יודעת, אבל בקרוב אחשוב על משהו ואכתוב לכם. חכו חכו.

ספריות בסקנדינביה

בנדודי הקצרים בסקנדינביה השתדלתי להכנס לכל ספריה שנקראה בדרכי. בינהן היו ספריות קטנטנות בעיירות השוכנות ליד פיורדים בנורבגיה, וספריות מונומנטליות כמו הספריה המרכזית בהלסינקי או בשטוקהולם.
מדינות סקנדינביה העשירות, ובראשן נורבגיה, משקיעות משאבים רבים בספריותיהן. ובכל זאת עדיין ניתן למצוא שם בעיקר ספרים ולא שכלולים טכנולוגיים מרחיקי לכת.

בשטוקהולם ביקרתי בספריה הציבורית הראשית הידועה בארכיטקטורה המיוחדת שלה. קירות האולם העגול מכוסות הספרים, הזכירו לי כמה יפים הם החפצים הללו, כשרק מאפשרים להם להציג את יופיים. תצוגה עגולה שכזאת מאפשרת לספריה להתקשט במוצר אותו היא מקדמת – הספר.

האולם העגול בספריה הציבורית בשטוקהולם

האולם העגול בספריה הציבורית בשטוקהולם

IMG_1157

עמדות השאלה עצמית באולם הקריאה הראשי

במקום אחר בעיר השבדית, עומד ה-kulturhuset. מלבד היותו משכנו של התאטרון השבדי המרכזי, תאטרון מריונטות, תחנת רדיו מקומית ועוד, הבניין הגדול הזה מאכלס שש ספריות בעלות מטרות שונות:
ספרית אומנות ובה ספרי ארכיטקטורה, צילום, אופנה ועיצוב.
ספרית מוסיקה וקולנוע בה יותר מעשר פינות האזנה. קיימים בה תקליטים, ספרי תווים ושני פסנתרים חשמליים עם אוזניות. מעבר לכך יש בה בעיקר דיסקים.
ספרית ילדים הכוללת פינות יצירה שונות.
ספרית קומיקס
ספרית בני 10-13 הספריה הזו מייחדת ספרים לגיל הבעייתי שבו מוכרעת לא פעם אהבת או נטישת הספרות. במקום ניתן גם לבשל, לדובב סרטי אנימציה ולהקליט שירים. בעזרת גוגל הצלחתי לתרגם את המידע על שניים מהאירועים המתרחשים בספריה הזאת, ביניהם אירוע בו מנחי תוכנית רדיו בני 14-16 עונים על שאלות אנונימיות על גוף, יחסים ורגשות שכתבו בני 10-13. הצגת אוזניות, בה מוזמנים הילדים להאזין דרך מכשיר MP3 ואוזניות להוראות שיטוט בספריה. הם מכנים זאת "חוויה תיאטרלית אינטראקטיבית".
ספרית יצירה לבני 14-25 ובה אולפן הקלטות נגיש וחינמי עבור מי שרוצה ובלבד שעבר קורס טכנאי סאונד קצר (בתשלום). בנוסף ממתינות שם מכונות תפירה ומכונות הדפסים על בדים. הספרים שם מועטים ונוגעים כולם ליצירה ול"עשה זאת בעצמך".

בית התרבות בשטוקהולם

הספריה האחרונה שרציתי לציין היא בעיירה קטנטנה בשם Lom ששוכנת בלב נורבגיה ומפורסמת בעיקר בכנסיית העץ העתיקה שבה (בלום חיים 2358 תושבים). לא רחוק מאותה כנסיה שוכנת הספריה המצוחצחת שזכתה בפרס הספריה הטובה ביותר בנורבגיה לשנת -2012. איין לי הרבה מה לומר על הספריה הזו מלבד לציין את החיוך הרחב בו קיבלה את פניי הספרנית שישבה מול דלת הכניסה ואת הסידור הנעים של הספרים, השולחנות והכיסאות. כאן ניתן לקרוא על פרויקט מהגרים שהתרחש בספריה.

הספריה בלום