היזהרו מן הנוסטלגיה!

ספר חדש טוען לחשיבותן של הספריות (דווקא) בעידן גוגל הנוכחי והעתידי.
המחבר, ג'ון פלפריי (John Palfrey) הוא עו"ד שעמד בראש ספריית המשפטים של הארוואד והיה אחד ממקימי DPLA – הספרייה הציבורית-דיגיטלית של אמריקה (ראו הסבר עליה בהמשך). בספרו Why Libraries Matter More Than Ever in the Age of Google הוא טוען שלמרות שגוגל מאפשר חיפוש מהיר של מידע ואמזון מתיימרת לדעת את טעמך הספרותי טוב יותר מהספרנית השכונתית (ולא מגיעה להצלחת הספרנית, לדעתו) הספריות הפיזיות חשובות גם היום. אם רק נסיר מהן את הילת הנוסטלגיה ונעמת אותן עם צרכיו של העולם והאדם בתחילת האלף הנוכחי נחיצותן ברורה.

ומהם הצרכים האלה? קודם כל – שוויון הזדמנויות. בעוד שלעיתים נדמה שלכל אדם יש סמארטפון בקצה האצבעות, גם היום הגישה למידע היא לא נחלתם של כולם וההבדלים האלה עומדים בבסיסו של חוסר השוויון המעמדי. מידע הוא כוח ולא משנה אם מדובר בגישה למודעות דרושים, בקריאת תיקון לחוק הבינוי או בחיפוש רנדומלי בויקיפדיה. הספריות הציבוריות, בכך שהן פותחות את שעריהן לכולם וללא כל תשלום, מאפשרות את הגישה החופשית למידע הזה ללא צורך בסמארטפון יקר ומשוכלל. פלפריי טוען שתפקיד הספריות הציבוריות הוא קריטי לגישור על חוסר השוויון הזה ויש להתייחס אליהן כמעוזי דמוקרטיה יקרים מפז.

Palfrey-BiblioTech (1)
אבל החשש הוא לא רק בחוסר הגישה למידע עליו גוגל ודומותיה חולשות, אלא גם לסוג המידע אותו הן אוספות ומתווכות. האינטרסים של חברות פרטיות שונים מאלה של הסקטור הציבורי וגם שם לספרייה צריך להיות תפקיד פעיל. החשש (או יותר נכון פחד מוות) של הכותב הוא להישבות בידי חברות פרטיות עם אינטרסים כלכליים שמנווטות ומעצבות את המידע לפי צרכיהן.
הוא מועיד לספריות את תפקיד המושיע. אבל איך? התשובה מעורפלת. דוגמא שיכולה לשפוך אור מסוים היא המיזם שהוזכר קודם – DPLA.

"הספרייה הציבורית-דיגיטלית של אמריקה" מבקשת לתעד את התרבות האמריקאית על כל גווניה, החל מהאוספים ההיסטוריים של הספריות הגדולות דרך היסטוריות משפחתיות שכותבים אזרחים פרטיים ועד בגד הים של הלן קלר (יש למישהו רעיון איך הם עשו לו דיגיטציה?). כל החומרים פתוחים בצורה דיגיטלית לאמריקאים (ואולי גם לשאר אזרחי העולם) באשר הם:

ניתן לגשת אל המיזם לא רק מהכיוון הצרכני אלא גם זה היצרני שמעוניין ליצור מידע חדש או לקשר בין חומרים קיימים בדרך חדשה. כך למשל ניתן ליצור אתר לעיירה המקומית ולהעלות תמונות מן ההיסטוריה שלה לDPLA או לנצל את המידע הקיים על מסעדות סיניות וליצור באמצעותו תפריט משלוחים און-ליין.

ובחזרה לספרו של פלפריי. לפיו, כדי שהספרייה תהיה רלוונטית בעידן המידע, עליה לוותר על הרבה הרגלים רעים ומושרשים ולשנות את פניה. כאן הוא חוטא, כמו רבים לפניו, באי–בהירות לגבי מה בדיוק צריך לעשות. ככה זה כנראה כשמדברים על העתיד. יחד עם זאת המסר ברור: היזהרו מן הנוסטלגיה! ספריית ילדותכם אינה ספריית העתיד וזה בסדר. יותר מכך, זה הכרחי. על הספריות ליצור נוסטלגיה חדשה שתתבסס על דרכים שוויוניות ומקוריות להנגשת ידע לכל אדם באשר הוא אדם.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s